העולם על פי נועם

האמת שלא חשבתי להתייחס למפלגת נועם. יש מספיק מפלגות נישה לא נורמליות שלא יעברו את אחוז החסימה, אז מה לי ולנורמליים האלה?
אבל כשחשבתי לעומק על הרעיונות של החבר'ה האלה, הבנתי שיש כאן בכל זאת תופעה ראויה לציון.

מפלגת נועם קמה כתגובה לשנים ארוכות של אקטיביזם להטב"י פרובוקטיבי, והיא אומרת בעצם דבר פשוט: היות ורוב העם מתנגד ללהטיביזציה של החיים, במערכת החינוך, בהשכלה הגבוהה, בתקשורת ובפקידות, למה שלא נקים פלטפורמה פוליטית שתטפל בזה? אני לא יודע מה הנתונים, אבל זאת תפיסת ההפעלה של נועם: כולם שונאים את הפי.סי. כולם מתעצבנים כשעושים להם אינדוקטרינציה בטלוויזיה, אז יש אלקטורט גדול שאפשר לפנות אליו.

אבל כאן מונחת הטעות. זו טעות כפולה והיא מאפיינת כשל עמוק של הזרם הרבני בציונות הדתית. בנועם חושבים שהעובדה שיש לציבור גדול הסכמה על נושא מסוים, מספיקה כדי להקים פלטפורמה פוליטית. זו כמובן טעות: שיקולי ההצבעה של הציבור הם רחבים, ועוסקים במגוון נושאים כאשר המוקד הוא מדיניות לאומית. גם בלי להיות מומחים בפילוסופיה פוליטית, המצביעים יודעים לתעדף את האמונות והערכים שלהם ויודעים להבחין בין דברים שצריכים טיפול בשדה הפוליטי לבין דברים שמקומם בשדות אחרים. כמעט כולם בישראל עושים ברית מילה וחוגגים ליל הסדר. זה יפה מאוד, אבל זה לא אומר שמישהו ישקול אי פעם להצביע למפלגת "המצות המהולות".

ויש לכך סיבות פשוטות: כלכלה, חוץ וביטחון, הם נושאים שאין להם מענה מחוץ לפוליטיקה, אבל לשאר הנושאים האחרים יש מספיק לאן לפנות: המשפחה, הקהילה, בתי כנסת או מוסדות תרבות. לא כל דבר צריך להגיע לבית הנבחרים. ההנחה שכל צרות העולם צריכות להיפטר בפוליטיקה, היא הנחה פרוגרסיבית-מרקסיסטית ביסודה, וזה כשל יסודי של נועם.

וכאן אנחנו מגיעים לכשל השני, החמור יותר. לא רק שנועם רוצים להשתמש בכוחה של המדינה כדי לעצב את החברה, אלא שהם מאמצים את התכנית הזו לשדה המיני. המקום הפרטי והמוצנע ביותר של חיי הפרט, הדבר הראשוני והבסיסי שבו מתחילה החירות האזרחית ומעוצבת החברה: חדר המיטות. אם זה נשמע לכם מוכר, הסיבה פשוטה: הם מאמצים למעשה את הפרדיגמה הפוליטית של האקטיביזם הלהטב"י על קרבו ועל כרעיו. רק שבמקום להפגין בזעם עם כובעים וורודים בצורת פות, הזועמים של נועם יוצאים להפגין עם סמלים פאליים וכובעים שחורים. הם חולקים על הפרטים, אבל נועם והלהטבז מסכימים בעצם על הנחות היסוד של הסדר הפוליטי: מיניות האדם מגדירה אותו, ולכן זו סוגיה מהותית שיכולה לגרוף אלקטורט; ושהפוליטיקה ומוסדות השלטון הם המקום הנכון לעצב את המיניות של החברה.

אם הפוליטיקה הישראלית תאמץ את התשתית העקרונית הזו של נועם, והעדפות מיניות יהפכו לרעיון המסדר של הפוליטיקה שלנו, כך זה יראה: בכנסת ישראל יכהנו לצד מפלגת הסטרייטים ותנועת הלהטב"ים גם המפלגה המיסיונרית, המחנה הדוגי, איחוד מפלגות ה BDSM, הרשימה הפטשיסטית המאוחדת וניתן לדמיון להמשיך מכאן.

הנאומים במליאה יהפכו כמובן להיות יותר מעניינים, ושמות הוועדות יקבלו פרשנות מעניינת (במה דנים בועדת הפנים, למשל?) שלא לדבר על עונת הקמפיינים: "זה או הם או אנחנו", מנהיג פלוני הוא "חלש", או שאחר צריך "לחשק" או "לחזק". תענוג.

בנועם בטוחים שהם הקונטרה-רבולוציה, אבל למעשה הם אותה הרבולוציה בעצמה. ובזכותם הפוליטיקה של המיניות חדרה עמוק גם לעולם הישיבתי.

אז תודה לחרד"לים של נועם שהפכו את הכנסת לבית בושת. לזה אני קורא להיות נורמלי!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *