מלחמת אזרחים לישראל!

רבים מאזרחי ישראל מודאגים מהאפשרות שנלך מחר למערכת בחירות נוספת, השלישית במספר בשנה האחרונה. שהרי אם לא יצליחו להרכיב ממשלה לא תהיה ברירה אלא לפזר שוב את הכנסת ולהמשיך בעונת הקמפיין. אז חברים, אפשר להירגע. יש חלופה הרבה יותר טובה מבחירות שלישיות, והיא מושרשת עמוק במסורת הדמוקרטית של העולם המערבי. כוונתי כמובן למוסד העממי המכובד של מלחמת אזרחים.

אין רפובליקה שמכבדת את עצמה שלא אימצה את הנוהג הנאצל הזה בשלב כזה או אחר של חייה הלאומיים. לאנגלים יש את המהפכה המהוללה; לאמריקנים יש את מלחמת האזרחים ולצרפתים הייתה כמובן את המהפכה הצרפתית. אין רגע מעורר הוד בתולדות האומות מאשר ההזדמנות המופלאה הזו לצאת איש כנגד אחיו ולרוות את האדמה בדם בני עמנו. ומדינת ישראל, כמו כל רפובליקה שמכבדת את עצמה, צריכה לתרום את שלה.

אמנם, אני מבין את החשש: כמו הרבה דברים אחרים, יש סכנה מוחשית ביותר שגם מלחמת האזרחים של היהודים תהיה מאכזבת וחובבנית. אירוע חסר משמעות מלא בקרבות טקטיים חסרי כל ערך. ישראבלוף שכזה. אבל בדיוק בשביל זה אני פה. בניגוד לבחירות האומללות, שבהן רבו הזיופים ונפגע אמון הציבור, את מלחמת האזרחים שלנו צריך לעשות כמו שצריך. שמוסד דמוקרטי היסטורי אחד בתולדות ישראל יזכה לאמון מוחלט של הציבור. אחרת באמת אין לנו תקווה.

אז כדי שאף אחד לא יגנוב לנו פה מלחמת אזרחים, להלן התכנית המלאה ליום החוגר. חגה של הדמוקרטיה החמושה.

ראשית, צריכה שתקום וועדת קרבות ממלכתית בראשות שופט עליון. הוועדה הזו תקבע מי רשאי להילחם, איפה יהיו שדות הקרב וכיצד יחולק הנשק. הצבאות הלוחמים יירשמו כחוק בפנקס בעלי הזרוע הממלכתי, ויחולקו להם מכסות גיוס וציוד קרבי שתרכוש הוועדה.

חשוב: כל מליציה אזרחית שתרצה להצטרף לתגרה תצטרך להירשם כגוף פעיל בקרבות אצל מבקר המלחמה, ויוטלו עליה גם מגבלות תקציביות. אנחנו לא רוצים שגופים במימון זה יתערבו לנו כאן בטבח ההדדי. זה עניין לאומי פנימי וצריך לכבד את הדמוקרטיה שלנו.

הוועדה גם תקבע כללים חיוניים להתנהלות סדירה של יום הקרבות. כמה דילוגים מותר לעשות לפני הסתערות? מהי תרגולת זריקת רימון? האם קפל קרקע זה מסתור או מחסה? אלו שאלות הרות גורל שרק שופט עליון יכול להידרש להן. ויוטלו גם סנקציות: מי שיכריז דילוג אחרון לפני הסתערות, אבל בסוף לא יסתער, למשל, ייקנס בחומרה. צריך שיהיה ערך להתחייבויות פומביות.

אה, ויש לאסור באיסור חמור צילום של כל פעולה קרבית. מחקרים מרחבי העולם מלמדים שנוכחות מצלמות בשדות הקרב מרתיעה אזרחים מוחלשים מלרצוח אחד את השני, וזה כמובן לא הוגן. גם לערבים מותר להשתתף במעשי האיבה. מה, הם לא אזרחים פה?

גם נושא הניצחון וההכרעה מצריך תקנות מדויקות. בניגוד לאיך שבצה"ל עושים מלחמה, במלחמת אזרחים לא יכולה להיות תוצאה ש"שני הצדדים ניצחו", שמישהו "ניצח בנקודות" או "ניצחון תודעתי". הלו! זה לא בטחון המדינה, איום קיומי או השטויות האחרות שצה"ל מתעסק בהן. זו מלחמת אזרחים פה, זה עסק רציני! יהיה רק מנצח אחד והניצחון שלו חייב להיות מוחלט. אנחנו לא רוצים שגם במלחמות אזרחים נתחיל פה סיבוב שני ושלישי, אחרת מה הטעם? היינו נשארים עם בחירות וזהו.

ודבר אחרון: הנושא ההומניטרי. העובדה שאנחנו בעיצומו של טבח הדדי היא לא סיבה לאבד צלם אנוש. אנחנו לא נאבד את הייתרון המוסרי שלנו רק בגלל שאנחנו הורגים אחד בשני ללא רחם. סתאאםם. נלך על זה חופשי חופשי. בסופו של יום, דמוקרטיה גם צריכה לדעת להגן על עצמה.

ואם, כשוך הקרבות יתברר שוב שהימין ניצח, אל דאגה: נבטל את התוצאות ונכריז על מנצחים אחרים. מלחמת אזרחים מהותנית קוראים לזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *