פסק דין שמעוני – התיזה של הפרקליטות והפללת הפוליטיקה

פסק הדין שנתנה השופטת לימור מרגולין יחידי בתיק ראש עריית אשקלון לשעבר אתמר שמעוני ממשיך לעורר הדים, בעיקר לנוכח הטיפול שלה בשאלת הסיקור האוהד והגדרתו כשוחד. העיסוק של מרגולין יחידי בשאלה הזו הוא תמוה ביותר. בפסק הדין מזכה מרגולין יחידי את שמעוני מהשוחד בסעיף זה, מהנימוק שאין בתיק מספיק ראיות כדי להרשיע. כיוון שכך, יכלה השופטת לכתוב בפשטות שנושא הגדרת הסיקור האוהד כשוחד הוא תקדימי וראוי לבירור עקרוני, אלא שאין בכך צורך בפסק הדין הזה, היות ואין ראיות.
אולם, מרגולין יחידי בחרה אחרת, ושילבה בפסק הדין עמודים ארוכים של טענות ודיונים תיאורטיים בשאלת הסיקור האוהד, ומכאן הסערה סביבו.
בהקשר זה יש לשים לב לנקודה חשובה: הדיון בקשר בין תיק שמעוני לתיק 4000 לא מתקיים בחלל ריק מסיבה פשוטה: בשני התיקים מי שתובע היא פרקליטות מיסוי וכלכלה מחוז מרכז, בראשות ליאת בן ארי. היא מקדמת את התיזה של סיקור אוהד כשוחד בשני התיקים במקביל, והסיבות ברורות.
כאשר בוחנים את טענות התביעה בתיק שמעוני, ניתן לראות כי השופטת מרגולין יחידי בפסק דינה אימצה את טענות הפרקליטות במלואן, ובכך נתנה תוקף רשמי לתיאוריה המשפטית החדשה שמקדמת הפרקליטות.

בסיכומי התביעה בתיק שהוגשו באוגוסט האחרון טענה הפרקליטות כי סיקור אוהד צריך להחשב כשוחד על סמך 3 טיעונים:
א. עבירות השוחד היא רחבה ויש לפרש אותה בהרחבה בהתאם לערכים ונורמות שהיא נועדה לקדם: "עבירות השוחד הן חלק משורה של עבירות הקבועות בחוק העונשין, שנועדו להנהיג נורמות התנהגות ראויות בקרב עובדי ציבור ולמנוע גילויי שחיתות מצידם".
ב. מתת בשוחד לא חייב להיות דבר שווה כסף או בעל ערך חומרי: "החוק לא קובע כל מגבלה על מאפייני המתת, ובפרט אינו קובע כי המתת צריכה להיות מתת גשמית דווקא או כזו הניתנת לכימות במונחים כספיים";
ג. סיקור חיובי הוא בעל ערך רב עבור נבחר ציבור, העומד לבחירות נוספות: "עבור נבחר הציבור מדובר במתת בעלת חשיבות יתרה…דווקא טובת הנאה שעשויה להשפיע על פוטנציאל ההיבחרות של נבחר הציבור עשויה להטות את שיקול דעתו באופן משמעותי ולהיות מהותית עבורו הרבה יותר ממתת גשמית".

כל הנימוקים הללו נכללו בפסק דינה של מרגולין יחידי. בנוגע להרחבת העבירה משיקולי ערכים היא כותבת כך:
"המחוקק היה ער לכך שמציאות החיים הדינמית והמשתנה תייצר התנהלויות שונות, שלאו דווקא נצפו על ידו בשעתו, שיעלו כדי התנהגות מושחתת ונפסדת של עובד ציבור בזיקה לתפקידו הציבורי, ובהתאם לתכלית העבירה, למהותה ולערכים המוגנים שעליהם נועדה לשמור, הוא ביקש לראות באותן התנהלויות ככאלה המבססות עבירה של לקיחת שוחד הראויה לתגובה מחמירה".
בנוגע למתת שאינה שווה כסף, היא כותבת כך:
"טובת ההנאה שעשויה לבסס מתת אינה חייבת להיות חומרית, היא אינה מוגבלת לכסף או שווה כסף… בין שהיא מוחשית ובין שאינה מוחשית, בין שהיא גשמית ובין שאינה ניתנת למדידה".
וגם בנוגע לחשיבות הסיקור לפוליטיקאים נבחרים היא מאמץ את עמדת הפרקליטות:
"מקום בו עסקינן בעובדי ציבור, שהם נבחרי ציבור, אשר זקוקים לאמון ולתמיכה הציבורית המתחדשת והמתמשכת, ורואים לנגד עיניהם את ההתמודדות הבאה על התפקיד הציבורי, הרי שיש בהגברת חשיפתם החיובית לציבור, ושיפור דימויים הציבורי כדי לתרום להעלאת הפופולריות שלהם ולהגברת סיכוייהם לחזור ולהיבחר".
הנה כי כן, בטענות היסוד עליהן מתבססת תיזה סיקור אוהד=שוחד, השופטת לא המציאה דבר. היא בלעה את התיאוריה החדשנית של הפרקליטות על קרבה ועל כרעיה, והוסיפה על גביה את ששת "התבחינים" המכוונים לתיקי נתניהו.
עד כמה הרחבת עבירת השוחד והכללת הסיקור האוהד בתוכה היא מהלך מסוכן ומדרון חלקלק תעיד הפסקה המאלפת הבאה מתוך פסק הדין:
"שיפור הדימוי והגברת הפופולריות של נבחר הציבור, יכולים להתבצע גם באמצעות טובות הנאה שאינן גשמיות ואינן ניתנות לכימות, שיש להן חשיבות ממשית עבור מקבלן. בקבוצה זו ניתן למנות רשימה לא סגורה של פעולות, ובהן: ייעוץ והעמדת משאבים שתכליתם לקדם את מעמדו הציבורי של נבחר הציבור, לשפר את דימויו החיובי ולהגדיל את סיכויי בחירתו לכהונה נוספת, יחס"צ, פרסום אוהד וחיובי, השתקת ביקורת ציבורית, צמצום פרסום חיובי על יריבים פוליטיים ופגיעה תקשורתית ביריבים".
במילים אחרות – כל פעולה המסייעת לפוליטיקאי בבחירות עשויה להחשב כמתת ביחסי שוחד. מה דינו של אירוח חוג בית? הזמנה להרצאה במתנ"ס או בבית הכנסת? התנדבות למטה הבחירות? כל אלו הופכים תחת הלוגיקה של פסק הדין לסובייקטים של הדין הפלילי ולחשד שוחד. תיק 4000, מלבד היותו אכיפה בררנית כלפי ראש הממשלה נתניהו, מהווה הפיכה יסודית. הפללה של הפוליטיקה היא צעד מסוכן.